נובמבר 26, 2007
עתיד התוכן באינטרנט חלק 1: מודלים טכנולוגים לאתרי תוכן- עורכים מול תוכן גולשים
בתחילת האינטרנט אתרי התוכן היו אתרים שתפקדו עם עורכי תוכן שמצאו את מה שמעניין באינטרנט או כתבו אותו בעצמם ופירסמו באתר. המודל הזה עדיין קיים כיום באתרי חדשות למינהם כמו Ynet, nrg, נענע ועוד.
עם השנים, ככל שכמויות התוכן בעולם התרבו וכמות מפרסמי התוכן גדלה בצורה משמעותית (ראה בלוגים), המודל הזה נעשה קשה יותר לביצוע ויותר חשוב מזה, לא כל כך כדאי כלכלי.
יזמים חדי עין ראו את זה והתחילו לפעול בהתאם. הם נקטו בשתי שיטות.
השיטה הראשונה היא פיתוח אתרים שמקישיבים בעזרת תוכנת RSS לאתרים מעניינים ומביאים לקוראים את התוכן מכל האתרים ביחד. גם אתרים בסגנון הזה הם אתרים ערוכים על ידי בני אדם מכוון שהעורך של האתר בוחר לאיזה אתרים הוא רוצה להאזין. בחו'’ל זה קיים כבר שנים עם אתרים כמו Techmeme ובארץ זה התחיל קצת יותר מאוחר עם וובסטר, גרייפס ועוד. שיטה זו חסכה מבעלי האתרים את הזמן של התעסקות עם התכנים ומציאתם. הם פשוט התחברו לאתרים המעניינים ביותר וסמכו עליהם שהם יפרסמו רק דברים מעניינים.
השיטה השנייה היא אתרים בעלי מודל של תוכן גולשים( User generated content). החלוץ בתחום היה אתר בשם Digg. דיגג עדיין מוביל בשוק אתרי התוכן המבוססים על תוכן גולשים. החוכמה הטכנולוגית בדיגג היתה שלא צריך לפתח מנגנונים מסובכים למציאת תוכן באינטרנט, לא מסתמכים רק על כמה מקורות קבועים כמו Techmeme ולא צריך להעסיק עורכים שילכו ויחפשו תוכן באינטרנט ולהסתכן בכך שיפספו דברים מעניינים, ואכן זה עבד. דיגג מביא המון דברים שאי אפשר למצוא באתרי חדשות הרגילים. יותר מזה, בדרך כלל רוב עורכי אתרי הטכנולוגיה מוצאים את הידיעות שלהם בעזרת דיגג. החוכמה הכלכלית של דיגג הייתה שלא צריך לשלם לאנשים ועורכים על מנת שימצאו ויערכו את התוכן. לא צריך לשלם גם לאנשים שיקבעו מה מעניין ומה לא. בדיגג הגולשים טרים את הרשת ומוצאים סיפורים מעניינים והם גם מחליטים מה פופולארי ומה לא, וכל זה בחינם לרווחת חשבון הבנק של דיגג.
המודל של דיגג בהחלט היה התקדמות מבחינה טכנולוגית ומבחינה כלכלית ביחס למודל הקודם. למרות זאת עדיין היו בעיות רבות במודל של דיגג. בעיות שלא היו מודעים להם בתחילת הדרך אבל כיום כולם ערים להם.
לדיגג יש שתי בעיות עיקריות במודל שלו. הבעיה הראשונה טמונה בשיטת פרסום התכנים. התכנים שהמשתמשים מביאים פעמים רבות נחשבים לתכנים מאוד ירודים, שטחיים ולא מועילים. הבעיה השנייה היא קשורה לכך שהמשתמשים קובעים מה יהיה פופולארי ומה לא. בדיגג יש המון רמאויות שאני מכיר אישית ועם קצת חוצפה וקצת תעוזה אפשר לעלות סיפורים לדף הבית של דיגג בקלות רבה מאוד.
אז למרות שקבעתי שדיגג היה שיפור משמעותי מהמודל של אתר עם עורכים מקצועיים, עכשיו אני מצביע על הבעיה בתוכן שהגולשים מביאים ובעיה בכך שהם קובעים מה יהיה פופולארי ומה לא. מדברי אפשר להבין שאני חושב שלא צריך להסתמך על גולשים אלא לחזור למודל הישן של עורכים, הרי הם יביאו רק תוכן מעניין והם גם ידעו להחליט ומה פופולארי ומה לא.
אז זהו שלא. אף אחד מהפתרונות האלו לא אופטימלי כיום. יש צורך למודל שיפתור את הבעיות שציינתי במודל הראשון (תוכן של עורכים) ובמודל השני (תוכן גולשים).
הפתרון האופטימלי לדעתי הוא פתרון של אלגוריתמים חכמים שיודעים להסתובב ברשת ולמצוא אך ורק את התכנים הפופולארים בכל התחומים. וכשאני אומר פופולארים אני מתכוון לתכנים שהרבה אנשים אהבו.
איך עושים את זה, מה העתיד בתחום ולמה אני חושב שזה יעבוד יהיה בפוסט הבא מכוון שאם אתחיל לדבר על זה יצא פה פוסט הרבה יותר מדי ארוך.
27 בנובמבר, 2007 בשעה 12:06
מאוד מעניין אותי לראות לאיזה פיתרון אתה חותר (:
לדעתי יש שני גורמים נוספים שצריך לקחת בחשבון:
1) מיהו צורך התכנים
2) מי הם אותם אנשים או מקורות שכתבו/העלו/דרגו את התכנים
“מי” זה במובן של פעילות אינטרנטית המשוייכת לגולש.
שני אלו צריכים להמדד באופן כלשהו ולהוות חלק ממרכיבי הנוסחה האופטימלית.
27 בנובמבר, 2007 בשעה 2:03
הנקודה העיקרית שדרכה יש לעבור בהקשר זה היא שאף אחד לא יודע מה מעניין אותי, אפילו לא אני. אני יכול להיות מאוד ספציפי, למשל להגיד שאני מתעניין בתכנות באג’אקס בסביבת מיקרוסופט, ועדיין לקבל חדשה אחת על “פרוטוטייפ” שלא תעניין אותי ואחרת על “מוטולס” שכן (אלה שתי ספריות, בשנייה אני משתמש).
יחד עם השילוב האפשרי בין תוכן ערוך לתוכן גולשים אני רוצה לראות תכנית מחשב שתתחיל להבין מה מעניין אותי, אבל חושב שזה עוד רחוק מאוד אם לא בלתי אפשרי.
27 בנובמבר, 2007 בשעה 2:37
לדעתי בני אתה מסתכל על זה בצורה לא נכונה. לא צריך לבנות תוכנית מחשב שתנחש מה אתה אוהב, הרי כמו שאמרת, אפילו אתה לא בטוח מה אתה אוהב ולפעמים אתה יכול לגלות דברים שלא ידעת עליהם ולאהוב אותם.
לדעתי הכיוון הוא להסתכל על תוכן בתור משהו כלל חברתי. כלומר, אם יש משהו שהרבה אהבו למשל מוטולס ולעומת זאת מעט אהבו את פרוטוטייפ רוב הסיכוים שגם אתה תאהב את מוטולוס. נכון שזה לא מדויק ב-100% אבל הרוב בדרך כלל צודק במקרה הזה.
וגם אם זה לא יעניין אותך מבחינה אישית, זה יעניין אותך כי אחרים התעניינו בזה.
קח למשל את PHP. כמעט כל מתכנת היום שמתעסק באינטרנט הציץ בשפה וקרא קצת מאמרים בשביל לדעת מה זה כי כולם מדברים על זה.
אני חושב שכמה שאנחנו רוצים לחשוב שאנחנו אינדוידואלים אנחנו עדיין חלק מחברה ובאיזהשהו מקום מה שמעניין את החברה מעניין גם אותנו (גם אם פעמים רבות אנחנו לא רוצים להודות בזה)
29 בנובמבר, 2007 בשעה 5:10
אולי הקסם יהיה בשילוב 2 השיטות,
מעין Digg אשר כותבים בו יהיו אנשים שעברו אישור או חברים בקהילה סגורה של מגדירי תוכן ועורכים.
לדעתי זה גם הכיוון בו נוקטת Digg עצמה, על ידי הגדרת משתמשים מסויימים כבעלי משקל גדול יותר על פני אחרים
29 בנובמבר, 2007 בשעה 5:23
נועם עדיין לא פתרת בעיות רבות: גם אם תשים 100 עורכים (ובדיגג יש פחות יוזרים מובילים מזה) ברמה העקרונית הם לא יכולים להגיע לכל התוכן שיש. הם תמיד יפספסו דברים מעניינים.
עוד בעיה כמובן היא שהם עורכים אנושיים ואי לכך הם מושפעים מהרגשות שלהם, דעות קדומות, השפעות הסביבה (ערבי חתך אותם בכביש בדיוק לפני שעה) ועוד.
2 בדצמבר, 2007 בשעה 10:05
אתה מתכוון לזה?
http://www.scripting.com/stories/2007/11/26/theNextStepInDiggClones.html
2 בדצמבר, 2007 בשעה 10:12
לא. אני מניח שאחרי שהגבת פה קראת את המאמר השני בסדרה( אם לא אז תקרא) והבנת שזה משהו שונה. אם לא, אני אשמח לפרט יותר.